כמה פעמים נתקלתם במרצה שנותן את הסקירה המדכאת אודות מצבם העגום של בני הנוער ”ותרבותם הריקנית“? כמה נזק
נגרם משיקוף שלילי אודות המצב – ולא ממתן כלים לרתימת ”טובי בנינו ובנותינו“ לשיתוף פעולה מועיל ולשינוי חברתי? גם אם לכל
הקשיים המשוקפים לנו יומם וליל ישנה אחיזה במציאות – אנו סוכני השינוי, מאמינים שיש כאן פספוס אדיר – ובצדק! המתבגרים
של היום מדברים בשפה שאנחנו פשוט לא זוכים לדבר בה, הם מבינים תהליכי עומק ותמורות ברבדים עמוקים, שלנו המבוגרים
לעולם לא תהיה בהם דריסת רגל… למה לא להיעזר בהם, ולהרוויח לא רק שינוי חברתי, אלא גם את היעד הנכסף של מניעת סיכון?